זה היה אחד מאותם ערבים בתל אביב שבהם הכל מרגיש קצת דביק – חום של סוף קיץ, רחובות מלאים באנשים שיוצאים אבל אני פשוט חזרתי הביתה מעוד יום עבודה מהבית, עייף ולא ממש במצברוח. ישבתי על הספה עם בירה חמה למחצה, גוללתי באתרים המוכרים, אתה יודע, אלה שמפרסמים נערות ליווי. לא תכננתי כלום, אבל פתאום ראיתי תמונה שלה – שיער כהה, חיוך קליל, גוף יפה אבל לא מוגזם. שם בדוי כמובן, "ויקטוריה" או משהו כזה. כתוב שהיא חדשה בעיר, מדברת אנגלית טובה, "פתוחה לכל". שלחתי הודעה, סגרנו על שעה אצלה בדירה במרכז, מחיר סטנדרטי, שום דבר מיוחד. נסעתי לשם באוטו, חניתי ברחוב צדדי, עליתי במעלית הישנה הזאת שמריחה כמו סיגריות ישנות.
דפקתי על הדלת, היא פתחה מהר. גבוהה קצת יותר ממה שחשבתי, לבושה בחלוק קצר שחור, רגליים ארוכות, חיוך גדול. "היי, אתה הבחור מההודעה?" היא אמרה בעברית עם מבטא קל, רוסי או אוקראיני, לא בטוח. נכנסתי, הדירה הייתה נקייה אבל לא מפוארת – סלון קטן עם ספה, טלוויזיה דולקת על ערוץ מוזיקה נמוך, חדר שינה בצד. היא הציעה לי לשתות משהו, לקחתי מים כי לא רציתי אלכוהול שיערפל לי את הראש. התיישבנו על הספה, שוחחנו קצת על שטויות – מאיפה אני, מה אני עושה. סיפרתי לה שאני עובד בטכנולוגיה, נוסע הרבה, דברים כלליים כאלה. היא אמרה שהיא כאן כמה חודשים, עובדת בזה כדי לחסוך כסף. הכל רגיל, כמו תמיד. ציפיתי שהנה עוד מעט נעבור לחדר, נעשה מה שצריך, נגמור ונלך.
אבל אז היא התחילה לשאול. לא את השאלות הרגילות כמו "מה אתה אוהב" או "זה הפעם הראשונה שלך". לא, היא הלכה עמוק יותר. "אתה נשוי?" היא שאלה פתאום, תוך כדי שהיא מלטפת לי קלות את הירך. עניתי שלא, צחקתי קצת, "לא הגעתי לזה עדיין". היא הנהנה, אבל לא עצרה. "ולמה אתה בא לכאלה מפגשים? יש לך חברה?" הרגשתי קצת מופתע, אבל עניתי בכנות יחסית – "לא עכשיו, לפעמים זה פשוט יותר קל ככה". חשבתי שזה יסיים את זה, אבל לא. היא המשיכה: "ואתה מרוצה מהחיים שלך? נראה לי שאתה בן אדם חכם, למה אתה לבד?"
זה התחיל להרגיש מוזר. כאילו היא לא סתם נערת ליווי, אלא מישהי שמנסה להבין אותי באמת. מצד אחד, זה היה קצת מחמיא – מישהי יפה כזאת מתעניינת בי, שואלת דברים אישיים. מצד שני, מה לעזאזל? אני כאן בשביל סקס, לא בשביל טיפול פסיכולוגי. ניסיתי להסיט את השיחה, נישקתי אותה בצוואר, הידיים שלי על הגב שלה. היא הגיבה יפה, החלוק נפתח קצת, גוף חלק וחם. עברנו לחדר השינה, המיטה הייתה גדולה עם סדינים לבנים, אור עמום מהמנורה. התחלנו להתנשק חזק יותר, היא הפשיטה אותי לאט, אני אותה. הכל זרם, היא ידעה מה היא עושה – ידיים מיומנות, פה רך. אבל אפילו בזמן שהיא עליי, רוכבת לאט כזה, היא לא הפסיקה לדבר.
"אתה נראה עצוב קצת בעיניים", היא אמרה באמצע, תוך כדי תנועה. "מה קרה לך בחיים?" ניסיתי לצחוק את זה, "מה, עכשיו את פסיכולוגית?" אבל היא לא צחקה. "לא, סתם מעניין אותי. גברים שבאים אליי, רובם מספרים דברים. אחד היה בוכה אחרי, סיפר על האישה שלו שבגדה". הרגשתי את הגוף שלי מגיב חזק, אבל הראש שלי היה מבולבל. זה היה אינטימי מדי פתאום – לא רק גופות מתחככות, אלא מישהי שנכנסת לך לראש בזמן שאתה בפנים שלה. המשכנו, היא גנחה קלות, אני החזקתי אותה חזק יותר כדי להשתיק את השאלות, אבל הן חזרו. "אתה מחפש אהבה או סתם סקס?" היא לחשה לי באוזן תוך כדי שהיא מנשקת אותי שם.
זה כבר היה לא נוח. כאילו היא רואה אותי דרך, וזה לא מה שציפיתי. בדרך כלל במפגשים כאלה השיחה שטחית – מחמאות, צחוקים קלים, גמורים והולכים. כאן זה הרגיש כמו תערובת של סקס ווידוי. גמרתי די מהר, אולי בגלל האינטנסיביות, אולי בגלל הבלבול. היא נשכבה לידי, ראש על הכתף שלי, והמשיכה: "אתה יודע, אני לא שופטת אותך. אני עושה את זה כי אני צריכה, אבל אתה... נראה לי שאתה יכול למצוא מישהי אמיתית". ניסיתי להיות ציני, "כן, בטח, כל אחת מחפשת מישהו כמוני". אבל בפנים זה הכה בי קצת. למה היא עושה את זה? סתם כדי להרגיש טוב יותר עם עצמה? או שהיא באמת מתעניינת?
שכבנו שם עוד קצת, היא ליטפה לי את החזה, שאלה עוד דברים – על המשפחה שלי, על חברים, אם אני מאושר. עניתי חלקית, חלק השארתי מעורפל. הרגשתי מבוכה קלה, כאילו חשפתי יותר מדי בלי כוונה. בסוף קמתי, התלבשתי, היא חיבקה אותי בדלת. "תשמור על עצמך", היא אמרה, עם חיוך אמיתי כזה. שילמתי, יצאתי לרחוב, האוויר הקריר הכה בי בפנים. נסעתי הביתה בדממה, חושב על כל השאלות האלה שנתקעו לי בראש.
זה היה מפגש מוזר. מצד אחד, סקס טוב, גוף מדהים, הכל זרם. מצד שני, יצאתי משם עם תחושה לא נוחה, כאילו מישהי זרה נגעה לי בנקודות רגישות. לא יודע אם זה היה טוב או רע. אולי קצת משניהם. בפעם הבאה אולי אחפש מישהי שמדברת פחות.
